דוקו ספיישל 
המרוץ לילד המושלם 
 
 אילוסטרציה    צילום: מתוך הסרט "מרשם לילד המושלם"    
דוקו ספיישל |
 

בישראל קיים מערך יסודי ומקיף של אבחון פגמים בעובר. עובדה זו יכולה להרגיע זוגות רבים המתכננים הריון, אך לטכנולוגיה המתקדמת נלווית אשליה מסוכנת לפיה ניתן לאבחן כל מום בילוד. האם באמת כך הדבר, והאם אנו כחברה – איבדנו את היכולת לקבל ילדים שאינם מושלמים?

 
 
 
 
 
 
 
 
 

במדינת ישראל קיימת מערכת מסודרת של מעקב וטיפול, בנשים ההרות ובעוברים. האיבחון הטרום לידתי בישראל, הוא מהמובילים בעולם ואולי אף הטוב שבהם.  במסגרת זו עוברים בני זוג המתעתדים להביא תינוק לעולם, במהלך ההריון ואף לפניו,  סדרת בדיקות בקופות החולים ובטיפת-חלב: סקר גנטי לבירור נשאות לתסמונות טיי-זקס, ציסטיק פיברוזיס ועוד.  מעקב קפדני נערך לאשה ההרה לבירור תקינות ההריון, בו נבדקים סוג  הדם שלה, רמת לחץ הדם, רמת ההמוגלובין ועוד.  מההיבט העוברי,  ממליצות הרשויות על סריקה על-קולית בתחילת ההריון לאישוש גיל ההריון, סריקת מערכות בשליש השני של ההריון לבירור פתולוגיות של העובר וסריקה נוספת באמצע השליש השלישי, לצורך מעקב אחר התפתחות העובר (משקל, כמות מים וכו'). כמו כן ממליצות הרשויות על איבחון מוקדם להערכת סיכון לתסמונת דאון ופתולוגיות כרומוזומליות נוספות; בשליש הראשון מדידת השקיפות העורפית בשילוב עם בדיקות ביוכימיות בדם האם, ובשליש השני בדיקות ביוכימיות בדם האם (תבחין משולש "חלבון עוברי"). בנוסף מומלץ לבצע בדיקת נשאות ל- X שביר.

 
תמונת אולטראסאונד
 תמונת אולטראסאונד 
 צילום: מתוך הסרט 
 

רוב רובן של בדיקות אלו מכוסות על-ידי משרד הבריאות או קופות החולים.  מדינת ישראל יכולה להתגאות במערך מפותח ומעמיק זה,  שאין לו אח ורע אפילו במדינות מערביות מפותחות (תעדנה על כך נשים מאירופה ומאמריקה, שמגיעות ארצה לצורך ביצוע חלק מבדיקות ההריון).

 

אך אליה וקוץ בה: הרמה המקצועית הגבוהה של האבחון הניתנת למרבית האוכלוסיה בישראל,  גורמת לפיתוח אשליה שניתן לאבחן מראש כל מום במהלך ההריון, בעיקר בכל הקשור לתקינות העובר. ההתפתחות הטכנולוגית, כמו למשל אולטרא סאונד תלת-מימדי בו ניתן ברבים מהמקרים (לא בכולם!) לראות את מראה פניו של העובר, למנות את אצבעותיו,  בו ניתן לבחון במדוקדק את לב העובר ושאר מערכות גופו, יוצרות אצל הציבור הרחב ואף אצל חלק מהרשויות הנוגעות בעניין, דפוס מחשבתי כאילו מערך בדיקות זה מבטיח לידת "ילד מושלם". לא כך הדבר. 

 
 

הרמה המקצועית הגבוהה של האבחון הניתנת למרבית האוכלוסיה בישראל,  גורמת לפיתוח אשליה שניתן לאבחן מראש כל מום במהלך ההריון, בעיקר בכל הקשור לתקינות העובר

 

ניתן לומר שבמדינת ישראל, גם בידיים ובעיניים המיומנות ביותר, מאובחנים כ-80% מכלל המומים וכ-90% מהמומים הקשים.

 

הסיבות לכשל באיבחון נובעות ממספר סיבות.  ראשית, מבצע הבדיקה בודק בהתאם לתוכנית ולרשימה שנקבעו על-ידי הרשויות המתאימות. שנית, מסיבות טכניות שונות לא תמיד מתאפשר זיהוי מומים.  לדוגמא: רק 30% מהמקרים של פגם במחיצה הבין-חדרית (VSD), מום נפוץ ביותר שקיים בכ-1:50 ילודים, ניתנים לאבחון באמצעים הטכניים הקיימים.  דוגמאות נוספות כאלו ישנן למכביר.  בנוסף, לא כל המומים מאותרים באמצעות האולטרא סאונד, שחלקם (ואפילו החמורים שבהם) מתפתחים לקראת סוף ההריון ולעיתים אפילו לאחר הלידה (לדוגמא: מערכת העצבים המרכזית).

 
 
 

אנו צופים בהיסחפות במדרון חלקלק, בכל הקשור לדרישות להפסקת הריונות -אפילו במומים קלים

 

אשליה זו, כאילו ניתן לזהות את כל המומים המולדים בכל הילודים,  הביאה בשנים האחרונות למספר עצום של תביעות רשלנות בנושא של כשל באיבחון הטרום לידתי.  כמובן שלעיתים המעקב לוקה בחסר, אך הקהילייה הרפואית אליה אני משתייך חשה ששוררת אי-הבנה באשר ליכולות מערך האיבחון הטרום-לידתי העוברי והאימהי. חלק מהציבור מאמין שניתן לזהות 100% מהמומים ומצפה שתינוק שנולד יהיה "ילד מושלם".

 

יכולות האבחון המשופרות הביאו לצערנו לבעיה אתית חמורה, הקשורה ביחס לעובר עם פגם מולד.  אין חולק על כך שישנם פגמים עליהם ניתן לומר שטוב לו לעובר זה שלא נולד משנולד,  או בז'רגון המשפטי: "טוב מותו מחייו". אך במשך השנים, אנו צופים בהיסחפות במדרון חלקלק, בכל הקשור לדרישות להפסקת הריונות -אפילו במומים קלים, בהם בעל המום גדל להיות אדם עצמאי, התורם לעצמו, למשפחתו ולחברה -ואף יכול להוביל אותה.  

 
 

הפסיקות המשפטיות התומכות בתביעות להפסקת הריון בשל מומים קלים מהוות רוח גבית לרצונות אלו.  המונח המשפטי "הולדה בעוולה" (המתייחס למישהו שנולד למרות שהיה אמור שלא להיוולד),  מהווה עילה משפטית בתביעות אלו. לעומת זאת, קטיעת כף רגלו של ילד ממוקש נעל למשל, גורמת לשחרור אנחת רווחה מפי רבים על כך שנשאר בחיים. לדעתי, יש להתייחס לפגם או לנכות לפני הלידה בדומה להתייחסותנו למום או לנכות שנגרמו לאחר הלידה.

 

סוגיה זו שנויה במחלוקת בציבור הרחב,  אך הרגשתי היא שנחצה מזמן קו אדום ערכי, בנוגע להתייחסות ל"אחר", על-ידי קובעי מדיניות בישראל ועל-ידי המערכת המשפטית.

 

הכותב, פרופסור שמחה יגל, הוא מנהל המרכז לאולטרא סאונד במיילדות ובגניקולוגיה הדסה ירושלים.

פרופ' יגל מתארח בסרט "מרשם לילד המושלם" ששודר בערוץ 10.

 

לצפייה בסרט המלא לחצו כאן

תביעות רבות מוגשות בישראל על ידי זוגות שחוו סיבוכים בהריון. זהו סיפורו של אחד מהם.

 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by