דוקו ספיישל 
"אבא שלי רצה לחיות אחרת" 
 
דוקו ספיישל |
 

לילי שפי, במאית הסרט "הנשים של אבא", כותבת על ההבנה שאבא שלה חולק את חייו עם יותר מאישה אחת, על התגובה של אביה לסרט, ועל הפחד מלהיות דומה לו.

 
 
 
 
 
 
 
 
 

אבא שלי בן 57. הוא גר במקביל בגרמניה ובישראל ותמיד היה מוקף נשים, עסוק בלחיות את הרגע ולנסות להגשים את חלומותיו. כשהייתי בת 9 עבר אבי לאירופה. לא תיארתי לעצמי ששם, רחוק מהעין, הוא מנהל חיים שונים לגמרי שאיני יודעת על קיומם. רק כעבור 15 שנה, כשההורים שלי נפרדו, אבא שלי סיפר לי שכל השנים האלה הוא חי עם חברה קבועה. הייתי בהלם מוחלט. האדם שאני כל כך אוהבת ומעריצה,  שרציתי להידמות לו, שמבין אותי יותר מכל אדם אחר, הוא איש שאני לא מכירה. שאלה אחת ניקרה לי בראש: איך לא שאלתי?

 

רגע הגילוי הביא איתו הזדמנות חדשה. הפכנו לחברים טובים. הוא שיתף אותי בכל, במה שרציתי ובמה שלא רציתי לדעת. הייתי במצב משונה - מצד אחד מעולם לא ביקרתי בבית שלו ולא הכרתי את החברה שלו, ומצד שני לא הייתי מסוגלת לשאול אותו על העבר או לכעוס עליו. פחדתי לאבד את החברות החדשה שלנו, וגם פחדתי לדעת, להיות שותפה לסוד.

 

באותה תקופה החל אבא שלי  לנהל קשר קרוב עם אישה נוספת. כשהוא סיפר לי שהיא בהריון, שהוא עומד להיות שוב אבא אחרי כמעט 30 שנה, החלטתי להתחיל לצלם אותו. רק דרך עדשת המצלמה יכולתי לנסות להסתכל על החיים שלנו מהצד. לא ידעתי מראש לאן המסע יוביל. קיוויתי  שאני עומדת לתעד סיפור עם סוף טוב, קיטשי כמעט, שבו הנפש ההרפתקנית האובדת מוצאת לבסוף מנוחה ובונה לה חיים חדשים. הפנטסיה שלי היתה שאבי ימצא את אהבת חייו וישתנה. חשבתי שאני מתעדת תהליך של תיקון. לא חשבתי אז על סרט.

 
 

דרך ההתבוננות באבא ובנשים שבחרו לחיות איתו, למדתי על המרדף שלו אחר האהבה ונגד הזמן, לפעמים גם נגד עצמו, נגד עצמן, על חשבון הקרבה והאמון שאמורים לתת לכל אדם עוגן. אבא שלי תמיד רצה לברוח מהבינוניות, לחיות אחרת, להיות משהו ענק, להישאר צעיר לנצח. הוא העז לפקפק במוסכמות הכי חזקות - של בית אחד ואישה אחת, לזלזל בגבולות, תמיד להשאיר פתח למשהו גדול וטוב יותר. מבחינתו הוא מימש את המאוויים של כולנו, לגבור על הבנאליה של הקיום, ולמלא את ההווה ברגעים מרגשים ומלאי משמעות של אהבה, חמקנית ככל שתהיה.

 

במהלך הצילומים מצאתי שהמצלמה שכיוונתי אל אבא שלי מופנית אלי כראי: הפחיד אותי לחשוב שאולי אני דומה לו. הרי גם אני חיה בפנטזיה שחיי יהיו "שונים", חוששת להיות "סתם" עוד אדם. אולי ירשתי ממנו את חוסר השקט ואת תחושת ההחמצה התמידית, ואולי, כמוהו, גם אני לעולם לא אשלים עם מה שיש? 

 

התחושות שלי כלפי אבא, האיש שצילמתי, מורכבות מאוד. ניסיתי ככל יכולתי לצאת מהעמדה השיפוטית שלי כבת ולהציג תמונה של אדם שבחר בחיים לא שגרתיים, שהולך בדרך שאף אחד מסביבו לא מוכן לקבל, הולך עד הסוף, בלי יכולת לעצור. אדם מאוד לא נורמטיבי, שיכול להיות מקומם, אבל עדיין אבא שאפשר לאהוב.

 

במהלך העבודה על הסרט התחלתי לתהות איך ההורים שלנו משפיעים עלינו, עד כמה אנחנו דומים להם, והאם הם מסמנים את הנתיב שבו נלך. השאלה הזאת הטרידה גם את יניב, בן הזוג שלי ושותף מלא לעשיית הסרט, שנחשף תוך כדי העשייה למשפחה שלי, לאופן שבו גדלתי, ולדעותיי. כך הוא בעצם למד להכיר אותי. אומרים שלא כדאי לערבב עבודה וזוגיות, אך במקרה הזה הערבוב בין הצילומים לחיים האישיים הוא שאפשר את הסרט, שנוצר במפגש בין שתי נקודות המבט שלנו. יניב בא מעמדה שיפוטית ושמרנית. מהפרספקטיבה שלו - בן מורד למשפחה קיבוצניקית דתית - החיים של אבא שלי נראו כמעידה לא מוסרית שאי אפשר לקבלה. הוא כעס על העוול שנגרם לי ולנוגעים בדבר והיתה לו מטרה ברורה לשנות את אבא שלי.

 

הטרידה אותו השאלה אם גם אני כזאת, כמו אבא, במערכות יחסים ובכלל, ועד כמה יחסי המשפחה הלא שגרתיים יכתיבו את חיי הבוגרים. לעומתו, העמדה שלי היתה אמביוולנטית, של בת שרוצה לשנות את אביה, אך גם רוצה להבין אותו, מרגישה קירבה ולפעמים גם הזדהות עם דעותיו הלא שגרתיות. נקודות המבט הנפרדות אפשרו לנו לראות את אבי, את עצמי ואת האנשים בחיינו כדמויות בדרמה מהחיים, המונעות על ידי רצונות עזים וסותרים, והסתבכות בבחירות שאי אפשר לעמוד בהן. הדרמה הזו מתרחשת אצל כולנו, לעיתים בגלוי ובקיצוניות ולעיתים גם כשאיננו רוצים להכיר בה.

 
 

כשאבא שלי ראה את הסרט זה היה לא פשוט. הוא ישב אצלי בבית וצפה, מידי פעם שמעתי אותו צוחק. כשהסרט נגמר הוא אמר-"מה, זה הכל?".אני חושבת שבתגובה הזאת הוא ביקש להגיד: "זהו? אז ככה נראים החיים שלי? זה כל הסיפור?". אבא שלי לא אהב את הסרט. היה לו קשה לראות את עצמו והוא אומר שמאז הוא השתנה לגמרי.

 

הצצה לקטע מתוך הסרט "הנשים של אבא"

 

רוצים לדעת עוד על הסרט ועל הבימאית? מיד לאחר שידור הסרט תתארח לילי שפי בפורום שלנו. בואו להשאיר לה שאלות.

 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by