דוקו ספיישל 
ההימנעות וההתמודדות עם החרם 
 
 מנגנון אכיפה פנימי של חברת הילדים    צילום: אימג'בנק/GettyImages    
דוקו ספיישל |
 

מהם מאפייני החרם, הסיטואציות מתוכן נולד ומה ביכולתם של ההורים לעשות על מנת למנוע את הצלקות? מיקי חיימוביץ' פוגשת במי שכבר נכווה בסרט "לבד מול כולם"

 
 
 
 
 
 
 
 
 

התופעה בה ילדים הופכים ילד לשעיר לעזאזל ומפנים כלפיו את התוקפנות, היא תופעה נפוצה ואופיינית בקרב ילדים במיוחד בגיל בית ספר יסודי, ושכיחה יותר אצל בנות מאשר אצל בנים. בניגוד להצקות פיסיות, הנעשות בדרך כלל על ידי בריון אנטי חברתי, חרם בדרך כלל מאורגן על ידי בעלי הכוח בקבוצה כדרך לביצור מעמדם. החרם עשוי להיות מלווה בשמועות, בהצקות, בסחיטות ואף באלימות פיסית. ככל שהחברה סגורה ולכודה יותר, כך כוחו של נשק החרם גדול יותר. האכזריות הגדולה ביותר היא בעצם העובדה שלאדם מבוגר יש יותר אלטרנטיבות בבחירת חבריו והמסגרות בהן הוא לוקח חלק. כילד החברה הכיתתית מהווה החברה הכמעט היחידה. אין לאן לברוח והוא מרגיש שהדבר ימשך לנצח. חרם מהווה מנגנון אכיפה פנימי של חברת הילדים. השימוש במנגנון האכיפה החברתי שכיח בחברות בהם מנגנון האכיפה החיצוני אינו מקובל - המורים (מול התלמידים), המשטרה הלאומית (מול קהילת היהודים בגולה). המניע המרכזי לחרם הוא רצון מארגן החרם להדגים את כוחו או לסלק מתנגד המאיים על הכוח הפוליטי בקבוצה (למשל, נקמנות "עשית לי משהו, עכשיו אגייס את כל החברים נגדך"). במרבית המקרים העילה ה"רשמית" לחרם הינה שרירותית או סביב עניין פעוט (סופרת הילדים סמדר שיר מספרת שהעילה הפומבית לחרם נגדה מצד מלכת הכיתה היה אפה הסולד).

 

המצבים מתוכם נולד החרם החברתי

 

* ייתכן מצב של תלמיד פופלרי בכיתה, שיש בו גם מידה של חוסר ביטחון המניע אותו לנהוג באופן טוטאלי בשליטה כלפי ילדים אחרים, ומבחינתו מי שממרה את פיו לא יזכה לקשר עם תלמידים אחרים בכיתה.
* יש ילדים החושבים שהם ראויים למעמד מיוחד, אבל אינם בטוחים במעמדם, ולכן הם מארגנים חרם על תלמיד אחר.
* ילדים רכושניים מבחינה חברתית מועדים לארגן חרם.
* בכיתה בה קיימת תחרות ואפילו סמויה, ישנו תלמיד שלוקח יוזמה ומנהיג באופן אקטיבי נידוי של האחר. 
* כאשר מתעורר בכיתה צורך בלכידות חברתית של קבוצת תלמידים, הם מוצאים בשנאה משותפת כלפי תלמיד אחר דבק המחבר אותם יחדיו.

 

תמרורי אזהרה להורים

חרם חברתי נחווה פעמים רבות כחוויה צורבת וקשה במיוחד. תסמינים רבים שיש לשים לב אליהם הינם סימפטומים הקשורים לדיכאון. התסמינים הללו אינם בהכרח מעידים על קיומו של חרם חברתי, כמובן, אך הם מהווים תמרור חשוב לעריכת שיחה מקרבת בין ההורה לבין הילד ולעריכת מעקב.
* שינוי בהיקף האירועים החברתיים והמפגשים שהילד לוקח בהם חלק.
* שינוי קיצוני בהתנהגות, כגון שינויים בהרגלי השינה, האכילה, והטמפרמנט אפתיה או רגזנות.
* אדישות כללית או חוסר עניין בדברים שהילד אוהב בדרך כלל.
* ירידה במוטיבציה הלימודית.
* היעדרויות מרובות מבית הספר, לעיתים באמתלה של תחלואים שונים.
* תלות מוגזמת במבוגר או הסתגרות קיצונית ורגרסיה התפתחותית.
* סף תסכול נמוך, התקפי זעם או בכי לא מותאמים לסיטואציה.

חשוב לציין כי גם הורים אכפתיים, מעורבים ואוהבים לא תמיד מצליחים להבחין בתמרורים הללו או לקשרם לחרם חברתי. פעמים רבות הילד מנסה ככל יכולתו להסתיר את עובדת היותו מוחרם מהוריו. אל להורים להאשים עצמם בכך. ילדים אינם משתפים בהכרח את המבוגרים במה שעובר עליהם. על ההורים מוטלת המשימה להתבונן ולחוש את התנהלותו היומיומית של הילד/ה. האם הילד/ה הולך בשמחה לבית הספר? האם חל שינוי כלשהי ברמת התקשורת עם חברים? האם הוא יוצא לשחק ולבקר חברים והאם באים אליו? מה עם ציוניו? ומה מצב רוחו? במידה והנכם חשים כי משהו השתנה, עודדו אותו לשתף אתכם ותנו לו להרגיש כי בכך הוא ישיג רווחה והקלה.

 
 

אם ילדיכם עובר חרם בכיתה, להלן מספר עצות של עשה ואל תעשה שבעזרתן תוכלו להגיש לו את הסיוע והתמיכה הראויים ביותר:

 

עצות עשה

התנכרות מצד החברים לכיתה
 התנכרות מצד החברים לכיתה 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 

* בלו זמן איכות עם הילד/ה והפגינו כלפיו/ה אכפתיות - ההתעניינות שלכם והאכפתיות שאתם מגלים הם כוח משמעותי ומקור תמיכה. אדם מרגיש הרבה פחות מבודד אם מישהו מגלה עניין בבעיה שלו ומנסה לעזור לו. חשוב כי השיחה לא תתרכז במציאת פתרונות אינסטנט.
* נסו לברר בשיחה איך התחיל העניין - מטרת השיחה היא לבדוק עם הילד מיהם הילדים שמובילים את החרם. בדרך כלל יש כמה מובילים והיתר מובלים או שותקים. קל יותר להתמודד עם קבוצה מוגדרת של פוגעים מרכזיים מאשר עם הכיתה כולה. מטרה נוספת של שיחה כזאת היא לברר אם יש עוד ילדים בכיתה שמרגישים מאוימים או שסובלים מאיומי חרם. ברגע שהילד לא יהיה מבודד אלא בברית עם ילדים נוספים, הם יוכלו לסייע אחד לשני. בברית יכולים לקחת חלק גם ילדים מהכיתה, מהשכבה וממקומות אחרים. חשוב כי השיחה לא תעסוק במה הוא עשה לא בסדר.
* בדקו עם הילד מיהן הדמויות המשמעותיות עבורו בבית הספר - חשוב לערב מבוגר בעל כלים ויכולת לסייע, אבל גם מבוגר שמכיר אישית את הילד ושאכפת לו, ובעיקר, מבוגר שהילד סומך עליו ויכול לתת בו אמון.
* שיתוף התלמידים במקרים אישיים דומים של המורים או ההורים - אפשר ליזום כמה פגישות עם הורים או מורים שיוכלו לספר מקרה אישי של פגיעה מסוגים של אלימות: חרם, מכות, הקנטות וכדומה. אולי בין ההורים של הילדים הפוגעים עצמם יש שסבלו בעבר באופן דומה והם יכולים לשתף את הכיתה. הורי הילדים המחרימים הם עמיתים פוטנציאלים.
* שיחה בכיתה על הסבל שנגרם בה למוחרם - אפשר לבקש מהיועצת ו/או מחנכת הכיתה לקיים מעגל דיון בנושא. במסגרת הדיון הכיתתי תועלה הבעיה בפני כל הילדים בכיתה ותוצג כמצב בלתי נסבל שחייב להשתנות. הכיתה עצמה תידרש לתת את המענה, כלומר להציע פתרון מעשי למצב. הכיתה תבנה לעצמה תכנית שתתחייב לעמוד בה, ובמידה שלא תעמוד בה, יוחלט מראש, כבר במסגרת אותו מעגל, איזה צעד בית הספר ינקוט.
* יצירת שיתוף פעולה עם המורה הוא קריטי - לעיתים הורים מתקשים להכיל את העובדה כי ילדם מוחרם. זעמם מופנה פעמים רבות כלפי הצוות החינוכי ש"אינו עושה די". חשוב דווקא ברגעים קשים אלו ליצור שיתוף פעולה עם הצוות החינוכי. כעסים והאשמות הדדיים מחלישים את שני הצדדים. רק שיתוף פעולה אמיתי יכול לסייע לילד הזקוק לכם כעת.

 

עצות אל תעשה

* אל תחליטו עבור הילד כיצד להגיב - לנפגע החרם צריך להיות תפקיד מרכזי בהחלטה לגבי אופן התגובה לחרם החברתי. בכיתה נגזל ממנו כוחו והוא איבד שליטה על מה שקורה אתו. כדי להחזיר לו את תחושת היכולת והשליטה חשוב שיהיה מעורב בכל תהליך שתחליטו לנקוט בו. אל תקבלו החלטות עבורו. שתפו אותו בכל הדיונים ושיקולי הדעת, וכבדו את בחירותיו ואת החלטתו גם אם לדעתכם דרך אחרת הייתה טובה יותר. הוא צריך להרגיש שלם עם הפתרון ולחוש את התמיכה שלכם ואת האמון שאתם נותנים בו.
* אל תשפטו את מי שמנסה לשמור על קשר עם הילד המוחרם "בסוד"- הלחץ המופעל על הילדים האחרים הוא רב. חלקם ממש פוחדים לומר בוקר טוב לילד או לילדה המוחרמים. פשרה יכולה להיות פגישה אחר הצהריים שתישמר בסוד. כהורים נכון יותר לא לשפוט ילדים אלו בפני ילדינו המוחרם. חשוב לזכור, שכל קשר חברתי המחזק את הילד לאורך התקופה הוא מבורך. אם מגיעים ילדים לביתכם אל תיזמו שיחה בנושא. ממפגשים מסוג זה עשוי החרם להסתיים.
* אל תגיבו בתוקפנות כלפי מארגן החרם, הוריו או המורה - עד להתערבות המורים אין לגיטימציה אמיתית לחרם והכוח המניע הוא היריבות עם המנהיג/ה יוזמ/ת החרם. התערבות כוח חיצוני (מורים/הורים) עשויה לתת למארגני החרם סיבה לגיטימית להסלים את המאבק היות והילד/ה שעירב מבוגר הופך בעיני הילדים למלשין ומשתף פעולה עם המערכת. כל התערבות של המבוגרים צריכה להיעשות בצורה חכמה ולא מטיפה.
* אל תעודדו את הילד לתגובה אלימה - תגובה אלימה מצדו (שמועות, חרם נגדי או אלימות פיסית) רק תחריף את הבעיה ואת רמת האלימות, ובמיוחד כשמדובר בקבוצה שלמה, ועלולה ליצור מצב שאיש לא יבוא לעזרתו. אלימות אמנם עשויה להרתיע בטווח הקצר, אולם היא עלולה לגרור אלימות קשה יותר ולהרחבת מעגל הפוגעים והנפגעים.

 

 

למידע נוסף בנושא חרם וכלים להתמודדות עם מצבי אלימות - אתר SOS אלימות: המרכז ללימודי אלימות בישראל

 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by