הבטחנו זה לזו 
באש ובמים (בעיקר באש) 
 
הבטחנו זה לזו |
 
עו``ד ענבר שנהב - מתמחה בדיני משפחה

מה עדיף: לוותר מראש ולהגיע להסכם, או להיגרר לבית משפט ולקבל את פסק הדין?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
(אילוסטרציה: אימג'בנק/GettyImages)
 (אילוסטרציה: אימג'בנק/GettyImages)   
כשבני זוג מחליטים להתגרש, התקופה שבין ההחלטה ועד היישום בפועל לוקחת זמן. חלק מבני הזוג מעדיפים לסיים בהסכם, תוך כדי ויתור על חלק מהזכויות, על מנת להמשיך הלאה בחיים. חלק מבני הזוג נגררים להליכים בבתי משפט. למה ואיך זה קורה?

כולנו מסכימים שעדיף לסיים כל סכסוך משפחתי, ובייחוד גירושין, בהסכם כולל, מאשר להתדיין בבתי משפט (או בתי דין, או גם וגם). בני הזוג צריכים להבין שהכרעה של בית המשפט או בית הדין, משמעותה לתת לגורם שלישי, שמכיר את הסיטואציה פחות טוב מהצדדים עצמם, להכריע את גורלם ואת גורל ילדיהם, וכמובן לבזבז את כספם. אמנם ישנם הורים שיעדיפו את בית המשפט, אבל הם יהיו בעיקר אלה שמחפשים נקמה ולאו דווקא את פסה"ד. לנקמה יכולות להיות כמה צורות ביטוי, אולם אין ספק כי תביעות כנגד בן הזוג - שיוצרות סחבת וגורמות לצד השני להוציא כסף על עורכי דין, אגרות, שליחויות, רואי חשבון, פסיכולוגים ועוד – הן אחת מדרכי הנקמה היותר "מוצלחות".

בית משפט בעל כורחם
גם מי שלא בחר להגיע להתדיינויות בבתי משפט, בהרבה מאוד מהמקרים מגיע לשם. למה? כיוון שבשביל להגיע להסכם צריך ארבעה צדדים: הבעל, האשה ושני עורכי הדין. אם צד אחד מטרפד את ההסכם, לא ניתן להתקדם והאלטרנטיבה היא הגשת תביעות, בייחוד לאור הפחד של שצד אחד יקדים את השני לערכאה השיפוטית שנוחה לו יותר (מרוץ הסמכויות בין בתי המשפט לענייני משפחה לבתי הדין), או במקרים בהם האם זקוקה לפסיקה של מזונות זמניים לילדים (ולפעמים גם לעצמה), שיוצרת לחץ לפנות לבית המשפט.

לטעמי לעורכי הדין יש חלק גדול מאוד בניתוב התיק, אולם ההחלטה הסופית, היא תמיד של הצדדים. אין ספק שעורכי הדין צריכים לעשות הכל על מנת להסביר למרשיהם שהכרעת בית המשפט בדרך כלל גרועה יותר מההסכם שניתן לעשות בשלב בו טרם נפתחו ההליכים. עם זאת, אציין כי ישם מקרים שאחד הצדדים משוכנע כי בבבית המשפט ההכרעה תהיה לטובתו באופן אבסולוטי. במקרים כאלו, אין ברירה אלא לתבוע, ולפעמים הדיון הראשון "מאפס" את הצדדים ומבהיר להם שהליכים משפטיים גורמים להפסד של כולם, בדרך זו או אחרת.

מניסיון אני יכולה להגיד שצדדים שרוצים לסיים בהסכם, עושים זאת למרות הקושי. ואילו צדדים שלא מיצו את הליך הפרידה, או שרוצים להכאיב זה לזו, כתוצאה מכעסים שנובעים ממערכת היחסים, לא יתפשרו גם אם ההסכם הינו הוגן.
 

משפט צדק? אל תסמכו על זה

בשביל הסכם צריך לעשות ויתורים. (אילוסטרציה: אימג'בנק/GettyImages)
 בשביל הסכם צריך לעשות ויתורים. (אילוסטרציה: אימג'בנק/GettyImages)   
כיוון שבבתי משפט יש עומס רב והשופטים אינם מסוגלים להבין בדיוק מה קורה בכל תיק ותיק, ההליכה לבית משפט היא בבחינת לקיחת סיכון. יתרה מכך, כל הכרעה של בקשה במסגרת התביעה וגם פסק הדין הסופי, לא תמיד מסדיר את כל העניינים בין הצדדים. תמיד ישארו בין בני זוג גרושים, בייחוד אם יש להם ילדים משותפים, עניינים שיצוצו במהלך החיים, אותם לא ניתן לחזות מראש. הדיונים בבית המשפט עלולים להימשך שנים על גבי שנים, לא לפתור את כל הבעיות, וגם לבזבז הרבה מאוד כסף וזמן של שני הצדדים.

האם עדיף לוותר על רכוש או תנאים בשביל הסכם? התשובה מורכבת. אין ספק כי עדיף להגיע להסכם וברור שבכל הסכם, שני הצדדים צריכים לעשות ויתורים מרחיקי לכת - אחרת לא יהיו מסוגלים למצוא את עמק השווה ולהגיע להסכמות. עם זאת, כדאי להגיע להסכם תוך עשיית ויתורים שהם במסגרת היכולת של כל צד, ומאפשרים להתחיל חיים חדשים. כמו כן, הויתורים צריכים להיעשות עם הגיון ולא תוך ויתור מוחלט על הזכויות של מי מהצדדים ובייחוד על זכויותיהם של הילדים.

הבעיה היא שבכל משא ומתן, כל צד סבור שהויתורים שהוא עצמו עושה, הינם גדולים יותר מהוויתורים שמוכן לעשות הצד השני. אני סבורה כי צריך לקחת בחשבון בהסכם מיהו הצד עימו אתה מנסה להגיע להסכם. דפוס ההתנהגות שהיה במערכת הנישואין חוזר על עצמו במשא ומתן ומקבל ביטוי בהסכם. כאשר אנשים לא מסוגלים להשלים עם עובדה זו ומנסים, בחתימת ההסכם, לשנות את הצד השני ולהפוך את המשא ומתן לשוויוני - זה לעולם לא יעבוד. כאמור לעורכי הדין יש כאן כר לפעולה. אם יבהירו, כל אחד ללקוח שלו, מהם הגבולות הסבירים במקרה הספציפי שבהם ניתן לסיים את הסכסוך – הם מקרבים את הצדדים להסכם. אולם ההחלטה הסופית היא של הלקוח.
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by