דוקו 10 
"משהו ממני": "התינוקת החזירה לאמא את החיוך" 

"משהו ממני": "התינוקת החזירה לאמא את החיוך"

 
דוקו 10 |
 

הסרט "משהו ממני" עוסק במשפחתו של קיוון כהן, שנהרג בעזה ב-2002. משפחתו מחליטה בהחלטה חסרת תקדים לשאוב זרע מגופו, אך האם כולם מצליחים להתמודד עם ההשלכות? "אף אחד לא יעיז לצחוק עליה כשתגדל, אבא שלה גיבור", אומרת לינוי כהן, אחותו השכולה של קיוון. "מי שלא היה בנעליים שלנו לא יכול לשפוט אותנו" • ראיון מיוחד לנענע10

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"משהו ממני" • "בזכות אמא שלי אני בן אדם חזק"
 "משהו ממני" • "בזכות אמא שלי אני בן אדם חזק"   צילום: יח"צ 
 
 

באוגוסט 2002 נהרג החייל קיוון כהן בעזה, רגע אחרי הבשורה מקבלים הוריו החלטה שאיש לא קיבל לפניהם: לשאוב זרע מגופו ולהפוך אותו לאבא יחד עם אישה שחיפשה תרומת זרע. סרטם של ציפי ביידר וישראל בן ברוך, "משהו ממני", מביא את הסיפור האמיץ ומציג את התחושות של בני המשפחה שהיו מעורבים בהחלטה.

 

הסרט מראה כיצד 12 שנים אחרי, הופכים תשעת חודשי ההיריון למסע מטלטל של משברים ותקוות עד לרגע בלתי נתפס אחד. רחל כהן מצליחה להגשים את החלום ולקבל נכד מבנה קיוון. בסרט מוצגת אחותו של קיוון, לינוי כהן, ודרכה ניתן לראות את המורכבות שהחלטה כזו מביאה על משפחה.

 

לינוי, היה לך קשה עם הצילומים? בכל זאת זה נושא כאוב ומאוד אישי
"מאוד התביישתי. באופן כללי אני מאוד ביישנית וקשה לי להיפתח, היה לי מוזר לדבר אל מול המצלמות ובטח שעל דברים כאלה. לפתוח את הפצעים ועוד לדעת שזה ישודר מול כל המדינה היה מאוד מלחיץ. אבל לאט לאט נפתחתי כי היה לי חשוב להגיד הרבה דברים והיה לי חשוב גם לתמוך באמא שלי".

 

 

צפו בקטע מתוך "משהו ממני"

 
 
 

יש קטע בסרט שבו את אומרת לאמא שלך שבכלל לא האמנת שהיא תצליח. האם גם קיווית אולי שהיא לא תצליח?

"אני באמת לא האמנתי שהם יצליחו, אחרי כל כך הרבה הליכים משפטיים שהיו, קשיים והפריות שלא הצליחו. תמיד תמכתי באמא שלי, תמיד עודדתי אותה אחרי כל מכשול אבל היה לי בפנים ספק קטן, שאולי זה טוב מידי כדי להיות אמיתי. שזאת פנטזיה, חלום, נס בלתי אפשרי".


"בהתחלה חשבתי שאמא שלי פשוט השתגעה. מי מחליט לקחת זרע של בן אדם מת ולעשות איתו תינוק? אבל היום אני מאוד גאה ברעיון הזה, אני חושבת שזה היה רעיון טוב. אם אני הייתי במקום אירית (אמא של התינוקת) הייתי עושה אותו דבר במקומה. במקום ללכת לבנק הזרע ולהביא תינוקת בלי אבא שרק תנסה לגלות כל החיים מי זה אבא שלה, תלך ברחוב ותחפש פרצופים שדומים לה, שתחיה כל חייה בסימן שאלה. פה, לאושר (התינוקת) יש זהות, יש לה סבא וסבתא, יש לה דודים שיספרו לה הכל על אבא שלה. נכון שזה מוזר הדרך שהיא באה לעולם, אבל לפחות היא תדע מאיפה היא באה".

 

בסרט את אומרת לאמא שלך שאת מפחדת שילדים יצחקו עליה

"אני כבר לא חושבת שיהיה לאנשים את האומץ לצחוק עליה, היא נולדה לאבא גיבור".

 

 

מה את חושבת על זה שהיא בעצם נולדת לתוך משפחה שכולה?
זה באמת קשה שלא תהיה לה הזדמנות להכיר את אבא שלה, אבל אני לא חושבת שהיא שונה מילדים אחרים לאמהות חד הוריות מתרומת זרע. קראתי הרבה דעות בפייסבוק בנושא ופעם הייתי ממש מתרגזת וכועסת אבל אני חושבת שמי שלא נמצא בנעליים שלנו, לא יכול לשפוט אותנו".

 

איך אמא השתנתה מאז שאושר נולדה?
"רואים הבדל ענקי, הבדל מאוד משמעותי בעיניים שלה, בחיוך שלה. אחרי שקיוון נהרג היה לנו מאוד קשה במשפחה, לא דיברנו על זה בכלל, הבית נהיה קר, אבא בקושי דיבר, אמא כל היום הייתה בשכול ובאבל שלה. מאז שאושר נולדה זה כאילו חלק חזר לה ללב, חזר לה אוויר לנשימה".


את מרגישה שאמא מצליחה לעשות הפרדה בין התינוקת לקיוון?
"זה באמת היה הפחד העיקרי שלי. דיברתי איתה על זה הרבה וראיתי שהיא נורא הגיונית ומודעת. היא הוכיחה לי שהיא לא מתייחסת אליה בתור 'קיוון קטן', רואים שהיא מבינה. היא מתייחסת אליה כמו אל נכדה לכל דבר, אולי רק קצת מיוחדת יותר".

 

 
משהו ממני • "התינוקת החזירה לאמא את האוויר לנשימה"
 משהו ממני • "התינוקת החזירה לאמא את האוויר לנשימה"   צילום: יח"צ 
 

איך זה עובד עם האמא של אושר בעצם?
"נכון שהיא לא אישתו של אח שלי, אבל אני מתייחסת אליה בתור גיסתי. היא חלק מהמשפחה במיוחד אחרי שהיא עברה כל כך הרבה קשיים איתנו ולא ויתרה. היא באה אלינו לארוחות שישי, אמא שלי כל הזמן הולכת אליה, אמא שלי והיא יושבות שעות ומדברות כמו החברות הכי טובות אנחנו מאוד אוהבים אותה, אנחנו מרגישים שזכינו".

 

איך בעצם היא נבחרה מבין כל הנשים?

"אמא שלי הייתה מאוד חכמה בראיונות שהיא עשתה והיא יודעת לקלוט אנשים, והיא קלטה את הצניעות, את הרוגע ואת השקט הנפשי של אירית".

 

הייתה סכנה גדולה שאחרי הלידה היא תרחיק אתכם
"נכון מאוד. ויש לה את כל הזכות. אבל זה לא קרה, היא פשוט בן אדם מדהים והיא מבינה גם מבינה שיש לה אחריות כלפינו".


האם היא בזוגיות?
"כן, והוא לגמרי חלק מהחיים שלנו, הוא בא איתה לארוחות שישי. אני כל כך שמחתי שהיא הכירה אותו ושיש לה זוגיות. אני ממש מתרגשת כשאני רואה את אושר שמה עליו ראש ואני פשוט שמחה בשבילה שהיא גדלה עם דמות אב".

 

תספרי לי על הקשר שלך ושל קיוון
"היה לנו קשר מאוד מיוחד וקרוב, הוא היה כמו אבא בשבילי. ההורים עבדו מאוד קשה, האח הגדול היה בגולני, וקיוון כל הזמן דאג לי, ליווה אותי ליום הראשון בכיתה א', לקח אותי והחזיר אותי מבית ספר. הייתה לו חברה שהוא היה לוקח אותי אליה כל הזמן. כבר אז ראו כמה הוא אהב ילדים".

 

הוא והחברה היו ביחד כשהוא נהרג? היא לא רצתה להיות האמא?
"היא דווקא רצתה להיות האמא, אבל אמא שלי לא הסכימה כי היא הייתה ילדה. אמא שלי לא רצתה לכבול אותה, היא הייתה צעירה ויפה והכל היה פתוח בפנייה; היא עוד יכלה להתחתן ולהקים משפחה נורמלית".

 

 
"משהו ממני" • "כשקיוון נהרג הבית נהיה קר"
 "משהו ממני" • "כשקיוון נהרג הבית נהיה קר"   צילום: יח"צ 
 

את היית בת שמונה וחצי כשהוא נהרג, הבנת מה זה אומר?
"אני זוכרת שכל הזמן חשבתי שהוא יחזור, זה היה לי מאוד קשה. אמא שלי נכנסה למיטה לשלוש-ארבע שנים ולא תיפקדה כל כך, וגם הוא (קיוון) פתאום לא היה, זה היה ממש טראומטי בשבילי. עם הזמן כבר הבנתי שהוא לא יחזור".

היה לך כעס על אמא שלך ששקעה באבל בזמן שהיית צריכה אותה?
"אני לא יכולה לכעוס עליה אבל לקחתי את זה קשה. היא מרגישה רע עם עצמה היום והיא כועסת על עצמה. בתור ילדה הייתי צריכה להתבגר מהר מאוד, לקחת אחריות על עצמי. אני לא יכולה לשפוט אותה כי בכל זאת בסופו של דבר היא קמה על הרגליים והייתה שם בשבילי. אבל היא הייתה צריכה קודם לאסוף את השברים שלה".

 

הצלחת להבין את זה ככה כשהיית קטנה?
"הבנתי את זה כי לא הייתה לי ברירה, אבל גם מאוד התעצבתי. הייתה לנו שיחה על זה שהסברתי לה שהיא הייתה מאוד חסרה לי אז, לא כי רציתי שהיא תרגיש רע עם עצמה אבל רציתי שהיא תבין אותי. אבל בסופו של דבר אני לא במקום שלה אז אני לא יכולה לשפוט אותה. יש בה כוחות עצומים שאי אפשר לראות בכלל, אמא שלי בסופו של יום היא הגב שלי ובזכותה אני מרגישה בן אדם חזק".

בסרט את מספרת לאמא שלך שהיה לך מאוד קשה ביום של הגיוס, מה הרגשת?
"היה לי קשה שפתאום אני בגיל של אחי הגדול ובמקום שלו. זה קורה לכל אח שכול, ההבנה המוזרה הזאת - אני כבר גדול יותר מאחי הגדול, אני בגיל שהוא נהרג. זה היה הלם, ממש שוק בשבילי.

אמא שלך אומרת שהיא מתחרטת שהיא עלתה לארץ שבה קיוון היה צריך להתגייס לצבא, לך יש כעס על הצבא?
"לא. הכל מלמעלה, אם בן אדם צריך למות אז הוא ימות. זה גורל".

 

 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by